היסטוריה

נערה בשם יִם וִינְג צָ'אן ("האביב היפה"), אשר התגוררה במרכז סין לפני כ-300 שנה, למדה בנעוריה את שיטת הקונג-פו הקלאסית "אגרוף פרח השזיף" מן הנזירה הבודהיסטית נג מוי.

וינג צ'אן זיקקה את השיטה וייסדה מתוכה אמנות לחימה חדשה ותכליתית, ההולמת לוחמת קטנת גוף הנדרשת להתמודד מול יריבים גדולים ממנה. שיטה חדשה זו דגלה בתנועה חסכונית, התנערה מאלמנטים מסורתיים רבים והתבססה על טכניקות פשוטות.

את השיטה החדשה הנחילה וינג צ'אן לבעלה, שהיה שחקן תיאטרון נודד, והשניים נדדו בסין והכניסו ברזי השיטה קומץ תלמידים שנבחר בקפידה.

ברבות הימים התמחה בשיטה אדם שהיה לאגדה עוד בחייו: יפ קאי מן , לוחם יוצא מגדר הרגיל, שנעשה לסמכות העליונה בהונג קונג בכל הנוגע לווינג צ'אן קונג-פו.

יפ קאי מן נודע בין היתר בזכות שליטתו המופתית בטכניקת "הידיים הדביקות" , "צ'י סאו". טכניקה זו מלמדת להסתמך על המגע עם היריב כדי לעמוד על יכולותיו, על כוונותיו ההתקפיות ועל נקודות התורפה שלו – ולנצל אותן לטובתנו, בחושך מוחלט או באור.

ברוס לי נולד בסן פרנסיסקו שבארצות הברית בנובמבר 1940 – שנת הדרקון, לפי הלוח הסיני. שמו הקנטונזי היה לי ג'אן פאן , אך הוא ניתן לו מאוחר יותר. הוריו, ששהו אז בארצות הברית לרגל מסע הופעות של אביו, שהיה זמר באופרה הסינית, שבו להונג קונג כשמלאו לבנם שלושה חודשים.

אף שהקריירה הקולנועית שלו החלה כבר כשהיה בן שש, אז השתתף בסרט "היתום", כנער היו לברוס לי עיסוקים אחרים – בייחוד קרבות רחוב וריקודי צ'ה-צ'ה ; הוא אף היה אלוף הצ'ה-צ'ה של הונג קונג.

לצד הקרבות הללו, שבעטיים הסתבך לבסוף עם החוק ונאלץ לעזוב את הונג קונג , ולצד עיסוקו באיגרוף מערבי ובסיף, למד ברוס לי את אמנות הלחימה וינג צ'אן קונג-פו אצל אמן הלחימה יפ קאי מן. בשנת 1959 שב ברוס לי לארצות הברית, שם החל ללמד וינג צ'אן קונג-פו במקביל ללימודי הפילוסופיה שלו באוניברסיטה.

בד בבד, בהסתמך על נסיונו בקרבות רחוב ועל היכרותו ההולכת ומתרחבת עם אמנויות לחימה אחרות, החל להכניס שינויים בסדר הלימוד ובתוכנו. בין היתר פיתח שיטות אימון חדשות ומכשירי אימון ייעודיים, הכניס לשימוש נרחב ציוד אימונים ומיגון קרבי, והרבה גם לקרוא ספרים בנושאי לחימה, אנטומיה וכיוצא בזה. בספרייתו שלו היו למעלה מאלפיים ספרים, ואת הידע שצבר עיבד מאוחר יותר גם לספרו הראשון, "גונג-פו: האמנות הפילוסופית של ההגנה העצמית".

בתקופה זו פנה אליו מורו, יפ קאי מן, אשר ביקש ממנו להפסיק ללמד וינג צ'אן קונג-פו. זאת, עקב לחצים מצד גורמים בקהילה הסינית, אשר התנגדו לכך שינחיל את האמנות לתלמידים שאינם סינים.

ברוס לי, אשר חומר הלימודים בבית ספרו כבר החל להיבדל מן הווינג צ'אן מן הבחינה הטכנית, שינה את שם השיטה לג'אן פאן גונג-פו (שפירושו למעשה, "הקונג פו של ברוס לי"). זו היתה גם התקופה שבה למד אצלו ג'וזף קאולס , מייסד וו-ווי גונג-פו.

לאחר כמה שנים עזב ברוס לי את בית הספר שייסד, ובמשך זמן מה התמקד בקריירה הקולנועית שלו; ברבים מסרטיו ניתן למצוא גם התייחסויות לעיקרים הטכניים אשר העסיקו אותו כאמן לחימה, והועברו לעתים כמסרים סמויים בסצנות הקרב השונות, ובהם בין היתר אופן ההתייצבות מול היריב, זיהוי נקודות תורפה גופניות וטכניות, ועוד.

בחודש יולי 1973 נפטר ברוס לי בהונג קונג, ככל הנראה עקב תגובה אלרגית לכדור נגד כאבים שנטל.

"זה כמו אצבע שמצביעה אל הירח. אל תסתכל על האצבע! מי שמסתכל על האצבע מחמיץ את כל יפי הרקיע..."

בין הראשונים שזכו להדרכתו של ברוס לי בשנותיו באוניברסיטת סיאטל היה פרופ' ג'וזף קאולס, מייסד וו-ווי גונג-פו.

ג'ו-סי קאולס ("ג'ו-סי" הוא תוארו של מייסד שיטה) נולד בארצות הברית ב-20 בינואר 1928. בשנת 1959, לאחר שירות של שנתיים בחיל הנחתים ובחיל הים האמריקאיים, החל ג'ו-סי קאולס להתאמן בג'ודו בסניף ימק"א בסיאטל. מאוחר יותר במהלך אותה שנה היה גם לתלמידו האישי של ברוס לי, וזאת עוד בטרם פתח לי את המכון הראשון שלו, מכון ג'אן פאן גונג-פו.

ג'ו-סי קאולס היה מתלמידיו המסורים של ברוס לי, ולאחר כמה שנות אימונים ביקש את אישורו ללמד ג'אן פאן גונג-פו. אף שברוס לי לא אישר את השימוש בשמו, הוא אישר לג'ו-סי קאולס ללמד.

בשנת 1970 עבר קאולס להתגורר באזור דאלאס, טקסס. שנה לאחר מכן החל ללמד את יסודות האמנות שלמד מברוס לי, שעליהם הוסיף לימים פיתוחים אישיים ויסודות טכניים מעולם הג'יו-ג'יטסו, אייקי-ג'יטסו, אייקידו והקאלי. מתוך כבוד למורו, ג'ו-סי קאולס נמנע משימוש בשמו של ברוס לי ובשם שיטתו, ובמקום זאת קרא לשיטה שלימד "וו-ווי גונג-פו", . זאת, לאור הדגש הרב שהושם בבית הספר על עקרון הפעולה הספונטנית, ולאור המלים שכתב ברוס לי בספרו הראשון: "אופן הפעולה שלי הוא זה של וו-ווי".

"כששאלו את ברוס 'מה הטכניקה הכי טובה'," סיפר ג'ו-סי קאולס, "הוא היה אומר, 'אין דבר כזה. מה שמתאים לאותו רגע הוא הדבר הטוב ביותר'."

ג'ו-סי קאולס פרש מראשות וו-ווי גונג-פו בשנת 2006. לראש השיטה בארצות הברית מינה את סוקה ג'ו פרסל, ואת ראשות השיטה העולמית העביר אל סי-ג'ו אייל קורן.

דרגות ותארים

בשנת 1974 קיבל ג'ו-סי קאולס אות כבוד מפרופ' לארי ברוקס בגין תרומתו היוצאת מן הכלל לאגודת הבושידו ג'יו-ג'יטסו ריו. בשנת 1978 קיבל תואר שודאי בזכות השיטה שייסד, ובשנת 1983 מינה אותו רוברט ל. מרפי, מייסד האגודה האמריקאית לחגורות שחורות, ליו"ר האגודה בחוף המערבי. ג'ו-סי פרופ' קאולס הוא חבר לכל החיים בקמישין קאי, בעל דרגת גודן בקמישין ריו וחבר ארגון ג'יט קון דו (JKD) העולמי.

סי-ג'ו אייל קורן, יליד ישראל, התוודע לעולם אמנויות הלחימה כשהיה בן 12. את דרכו בתחום החל בשיטת הקראטה גו-ג'ו-ריו, ולאחר מכן עבר לשיטת הקונג-פו הקלאסית של מנזר שאולין, חמש החיות.

לאחר כמה וכמה שנות אימונים בשיטות הללו פגש סי-ג'ו קורן אחד מתלמידיו של ג'ו-סי ג'וזף קאולס, תלמידו של ברוס לי. זו היתה פגישתו הראשונה עם וו-ווי גונג-פו, ובתוך כמה שבועות כבר היה בארצות הברית, לשם נסע כדי ללמוד את השיטה ישירות ממייסדה.

תקופת אימוניו בארצות הברית היתה קשה ואינטנסיבית, ולאחר כמה שנות אימונים תחת פרופ' קאולס הוסמך סי-ג'ו קורן כנציגה הבלעדי של הוו-ווי גונג-פו בישראל ובאירופה.

עם שובו לישראל, בשנת 1986, החל ללמד קומץ תלמידים, אשר כמה מהם מלווים אותו עד היום, ובהם גם מאמנים בכירים בשיטה.

האימונים בשיטה הם עיסוקו העיקרי מאז, ובמשך השנים שקד על פיתוחה, על העשרתה ועל התאמת דרגת הקושי הפיזי והמנטלי של האימונים למתאמן הישראלי. טכניקות ותיאוריות קרביות רבות שפיתח אושרו בידי ג'ו-סי קאולס והתקבלו לגוף הידע של השיטה לאחר שנבדקו והוכיחו את יעילותן.

בשנת 2006 פרש ג'ו-סי קאולס מראשות השיטה, מינה את קורן ליורשו, והעניק לו חגורה אדומה ואת התואר סי-ג'ו: ראש השיטה העולמי.

דרגות ותארים

סי-ג'ו קורן הוא בעל חגורה אדומה סאג' 10 בוו-ווי גונג-פו, אותה קיבל מאת מייסד השיטה.

הוא חבר בהתאחדות החגורות השחורות של ארצות הברית ובארגון הג'יט קון דו העולמי, וכן בוגר בית הספר למאמנים של מכון וינגייט.