מעולם הזן

גנרל אחד, בראש צבא, כבש עיר אחרי עיר וכפר אחרי כפר.

לאחר זמן מה יצאו לו מוניטין של איש חזק ואכזר, והוא היה מגיע למקומות יישוב ומוצא אותם ריקים; כל התושבים היו נמלטים מפניו עוד לפני שהגיע.

יום אחד, לאחר שנכנסו הוא ואנשיו לכפר קטן, בא אליו אחד החיילים וסיפר שאחד התושבים, מורה זן זקן, נותר בביתו ולא ברח גם כשראה את החיילים ברחוב.

הגנרל הסקרן יצא אל מעונו של הזקן כדי לראות איזה מין אדם אינו נמלט מפניו.

המורה, שישב ושתה תה כשהגנרל הגיע, הנהן אליו כשנכנס אל החצר, אך אפילו לא קם לכבודו.

הגנרל, שהיה רגיל בקידות ובהתרפסויות, התמלא זעם.

"טיפש!" הוא צעק ושלף את חרבו. "אתה לא מבין שאתה עומד לפני אדם שיכול להניף עליך חרב בלי למצמץ?"

"ואתה?" חייך המורה.

"אתה מבין שאתה עומד לפני אדם שאפשר להניף עליו חרב בלי שהוא ימצמץ?"

פרופסור מן האוניברסיטה בא אל מורה מפורסם כדי ללמוד מה הוא זן. המורה קיבל אותו בסבר פנים יפות ופנה להכין להם תה.

בעודו מכין את התה בשתיקה, החל הפרופסור להסביר למורה על מחקריו, על תובנותיו באשר לזן בפרט ולמזרח בכלל, על הזיקה שבין התורות המזרחיות למערביות, וכן הלאה וכן הלאה.

המורה התיישב מולו והחל למזוג תה אל הספל. הוא מזג עד שהכוס התמלאה ואז המשיך למזוג. התה ניגר מן הקומקום אל הספל, משם אל השולחן וממנו אל הרצפה.

"די!" נזעק לבסוף הפרופסור. "הכוס מלאה, אי-אפשר להכניס פנימה עוד תה!" המורה הביט בו. "אתה רוצה ללמוד זן," הוא אמר. "איך נעשה את זה אם לא תרוקן קודם את הכוס שלך?"

תלמיד זן צעיר בא אל מורהו ואמר לו, "אין מורה טוב ממך בעולם! בזכותך הגעתי להארה! עכשיו אני מבין שהרוח אינה קיימת והחומר אינו קיים. אין מה להבין ואין איך לשגות. ריק הוא הטבע האמיתי של הדברים."

המורה הנהן וסטר לו.

התלמיד המופתע הסמיק מרוב זעם.

המורה כחכח בגרונו. "אם אין שום דבר", אמר, "מה יש לך לכעוס?"

תלמיד זן בא למורהו ואמר: "המורה, יש לי אופי איום ונורא. תוכל לעזור לי להיפטר ממנו, בבקשה?"

המורה הנהן בכובד ראש והפשיל שרוולים.

"אין בעיה," הוא אמר. "תחזיק אותו רק עוד רגע. אני ניגש לשטוף ידיים – ואז תוכל להעביר אותו אלי ואני כבר אזרוק אותו לבור עמוק."

"אבל המורה," אמר התלמיד, "אני לא יכול להחזיק אותו."

"אין בעד מה," אמר המורה.

נזיר זקן ונזיר צעיר היו בדרכם למנזר, ובדרכם היה עליהם לחצות אגם.

כשהגיעו אליו, מצאו על שפתו אשה צעירה. "אני לא יודעת לשחות," היא אמרה להם בצער. "תוכלו לעזור לי לעבור?"

הנזיר הצעיר הסב את מבטו ממנה ולא אמר מלה, ואילו הנזיר הזקן קד קידה מנומסת, הרים אותה בזרועותיו והעביר אותה אל הגדה האחרת.

האשה הודתה להם ופנתה לדרכה, ואילו הם המשיכו בדרכם בשתיקה.

לאחר כמה שעות פנה הנזיר הצעיר אל הזקן ואמר לו, "אתה הרי נדרת נדר של פרישות! איך העזת לגעת ככה באשה צעירה ויפה?"

הנזיר הזקן גירד את ראשו. "אני רק הרמתי אותה בצד אחד של האגם והורדתי בצד השני," הוא אמר. "אתה סוחב אותה עד עכשיו."