תאוריה ועקרונות

תנועה היא השפה של הגוף – ובתור אמני לחימה, אנחנו שואפים להיות רהוטים מאוד.

נוסף להנאה הגדולה של העמידה באתגרים גופניים שאנחנו מציבים לעצמנו, הכושר הגופני הוא בעינינו יסוד הכרחי לכל עיסוק באמנויות לחימה. הוא הכרחי משני ההיבטים המרכזיים של האימון: מבחינת היכולת הקרבית (ביצוע בעוצמות משתנות לאורך זמן דורש יכולת גופנית טובה) ומבחינת היכולת להכיר את עצמנו בכנות ובמלאות.

איך נלמד להכיר את היכולות שלנו אם לא נבטא אותן? איך נשפר את היכולות האלה אם לא נעבוד עליהן? ואיך נלמד להכיר את הגבולות שלנו אם לא נגיע אליהם?

העבודה על הכושר הגופני מאפשרת לנו את כל אלה. היא מאפשרת לנו לשפר את הכוח, את הגמישות ואת הסבולת, למנוע פציעות מיותרות, להתחטב ולשפר גם את הקואורדינציה.

הגיוון של תרגילי הסבולת והכוח מספק למתאמנים גם תוספת עניין ואתגר – ומבטיח אפשרות של שיפור למתאמנים בכל גיל ובכל רמת כושר התחלתית, החל בנערים לקראת גיוס, עבור במתאמנות המבקשות לרכוש יכולות קרביות ולחזק את בטחונן הגופני, וכלה במתאמנים מתחילים בני ארבעים וחמישים, המגיעים לרמות כושר גבוהות הודות לעבודה מדודה, בטוחה והדרגתית.

לצד המיומנויות הגופניות עצמן, הגוף הוא גם הכלי שבאמצעותו באה לידי ביטוי המיומנות הקרבית שלנו. אמנם הטכניקות שלנו לעולם אינן נסמכות על כוח בלבד, על מהירות בלבד או על גמישות בלבד – אבל טעות חמורה לזלזל בכוח, במהירות או בגמישות. הטכניקה מלמדת אותנו לעשות בהן שימוש מושכל, ומאפשרת לנו להוציא מהן את המירב גם מול יריב שיש לו יתרון פיזי עלינו. עם זאת, אין פירוש הדבר שאנחנו שואפים לתת לו את היתרון הזה במתנה.

אנחנו מאמינים כי כבוד עצמי והדדי, אחווה ועזרה לזולת אינם סיסמאות ריקות, אלא עקרונות פעולה מעשיים.

העבודה העיקשת שלנו על נחישות, כנות והתמדה באימונים משפיעה גם על חיי היומיום. שם אנחנו למדים להתייצב מול אתגרים בשמחה ולא בחשש, להתגבר על מכשולים ולקדם בברכה כל הזדמנות לחקירה עצמית כנה ומלמדת.

אחת מאבני היסוד של העבודה על כל אלה היא המשמעת העצמית המתבטאת בתוך האימון עצמו. אנחנו מאמינים כי רמה גבוהה של משמעת עצמית היא מרכיב הכרחי לכל מי שרוצה לעמוד במטרות שהוא מציב לעצמו.

משמעת עצמית גבוהה באימונים היא גם תנאי הכרחי כדי למצות את האימון, להשתפר מבחינה טכנית ומנטלית, ולהימנע מפגיעה מיותרת בעצמנו ובאחרים.

אנו מאמינים ומוכיחים כי כמו כל יכולת אחרת, גם משמעת עצמית נבנית ומשתפרת עם התרגול.

את אחד העקרונות הטכניים החשובים ביותר בעינינו אפשר לתמצת במשפט יחיד: מי ששולט בטווח שולט בקרב.

במצב אמת, המרחק בינינו לבין היריב אינו נמדד במטרים או בסנטימטרים, אלא בכלים שכל אחד מאיתנו יכול להפעיל. יש טווח לידיים, טווח למרפקים ולברכיים, טווח לבעיטות וטווח לכלי נשק.

כדי שנוכל להגן על עצמנו ועל זולתנו, אנחנו נדרשים ללמוד את הכלים המתאימים לכל טווח וטווח, ולרכוש גם את היכולת לעבור בין הטווחים השונים בצורה חסכונית, יעילה ומהירה.

בעינינו, לא מספיק לדעת "להרביץ חזק".

מתאמן או מתאמנת ששואפים להשתפר צריכים לקבל את הכלים להעמיק, להבין ולנתח את היכולות שלהם. מי שיודע לתת אגרוף חזק, אבל הוא והמאמנים שלו אינם יודעים איך ולמה הוא מייצר את הכוח, יצליח להשתפר במידה מוגבלת בלבד. בשנה, בשנתיים או בשלוש השנים הראשונות הוא אולי יצליח לגבור על לוחמים בעלי נתוני פתיחה גופניים טובים פחות משלו – אבל אז יתהפך הגלגל, והפער רק ילך ויגדל.

לוחם שאינו מבין מה הוא עושה ומדוע הוא עושה זאת לעולם לא יוכל להיות אמן לחימה: הוא לעולם לא יידע איך להתמודד עם מצבים חדשים, ונתיבי התפתחות רבים ומבטיחים יהיו חסומים בפניו, משום שהוא כלל לא יעלה על דעתו את עצם קיומם.

כך גם באשר לאמנויות הלחימה עצמן. אמנות שאינה מגובה בידע ואינה משתכללת יחד עם ההתפתחויות בהבנה הפיזיולוגית ובתורת האימון היא אמנות שתהיה "טובה לזמנה", אך בסופו של דבר תישאר מאחור, מסורסת ולבסוף גם נכחדת.

לפיכך, המאמנים והמתאמנים בוו-ווי גונג-פו נדרשים לצבור ידע בתחומים רבים - אנטומיה, פיזיולוגיה, קינזיולוגיה (תורת התנועה), פסיכולוגיה, תזונה ועוד. היכרות עם חלקי הגוף ועם התהליכים הגופניים מאפשרת לנו לפתח את היכולות שלנו בצורה הטובה ביותר. היכרות כזו מאפשרת לנו גם להרחיב את טווח היכולות הטכני שלנו, ולהבין מה הנזק שעשויה כל טכניקה להסב ליריב שלנו, ובאיזה אופן ניתן להרחיב או לצמצם את הנזק הזה.

לצורך זה אנו מספקים ידע רלבנטי מתחום האנטומיה והפיזיולוגיה במסגרת ההסברים באשר לטכניקות המתבצעות באימונים, ומוסיפים על כך גם הרצאות פרונטליות תקופתיות, בליווי מפות אנטומיות.

חשיבות לא פחותה יש גם לידע בענייני תזונה. המדובר בתחום חשוב מאין כמוהו לאורח חיים של מתאמן. זה הידע המאפשר לנו להכין את הגוף בצורה מיטבית לאימון ומאפשר לנו להתאושש בצורה מיטבית לאחר האימון. תועלת נלווית לכך היא גם היכולת לבנות תוכנית להורדה או להעלאה במשקל – כל מתאמן או מתאמנת לפי צורכיהם ושאיפותיהם.

לא כל המתאמנים שלנו "נולדו להיות לוחמים" ובנטיית האופי הבסיסית שלהם, רובם לא בהכרח אגרסיביים יותר מן "האדם הממוצע" (לעתים קרובות אפילו להפך).

פירוש הדבר הוא שכדי לרכוש יכולת קרבית אמיתית, הם נדרשים לעבור תהליך ארוך טווח: מנטלי, גופני וטכני. גם לטכניקה הכי יפה ומהוקצעת אין ערך אם לא עומדת מאחוריה כוונה התקפית.

כאן נכנס לתמונה עקרון התנועה הקדמית. זה מה שעומד מאחורי היכולת להפגין נחישות התקפית במקרה הצורך. אנחנו לא מאמנים בריונים, אלא אנשים בעלי עמוד שדרה מוסרי, שיימנעו מקרב אם הדבר אפשרי – אך לא יהססו לפעול במקרה שהדבר נדרש כדי להגן על עצמם או על זולתם.

במקרים שבהם תוקפים אותנו במפתיע, נדרשת יכולת פיזית ומנטלית גבוהה באופן מיוחד כדי להפוך את התפקידים בין "תוקף" ל"מותקף". היכולת לייצר רצף של התקפות נחושות גם אם היריב הסתער עלינו במפתיע יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות.

במקרה שהותקפנו, אין סיבה ואין הצדקה לייצר הגנה ורק לאחר מכן להשיב התקפה.

להפך: בעיצומו של קרב, זהו בזבוז מסוכן של זמן יקר ערך. אם הסיטואציה כבר בעיצומה, יעיל ומתבקש ליישם הגנה והתקפה בעת ובעונה אחת.

עניין זה מתקשר בין היתר גם לעקרון החיסכון בתנועה.

קרב רחוב הוא סיטואציה אלימה, מכוערת וקצרה מאוד.

כדי להיות ערוכים למצב כזה, אנחנו לא מחפשים תנועות "יפות" או הישגים אקרובטיים. במקום זאת אנו שואפים לבנות לעצמנו מאגר של טכניקות פשוטות ויעילות, המסתמכות על חיסכון מירבי בתנועה, ובכך מאפשרות לנו ליישם בצורה בהירה ויעילה את הפתרון המתאים לנוכח איום נתון – בין אם בהגנה ובין אם בהתקפה.

אחד הביטויים הטכניים המרכזיים של עיקרון זה הוא היכולת להימנע מתנועות מקדימות, אשר מסגירות את כוונתנו ומאפשרות ליריב לסכל אותה. פירוש הדבר הוא גם שאנו לומדים לייצר התקפות והגנות מכל מצב נתון: היד או הרגל ייצאו מן המקום שבו הן נמצאות ויתקדמו היישר אל המטרה בדרך הקצרה והרלבנטית ביותר.

ביטוי ידוע של עיקרון זה ניתן למצוא ב "1 Inch Punch" המפורסם של ברוס לי (לצפייה בסרטון שלו לחצו כאן), ומתוכו נגזרים גם כמה מעקרונות היסוד המתקדמים בשיטה, ובהם ה"ידיים הדביקות", ציר המרפק ותיאוריית השערים.

קו אמצע הגוף הוא הקו הדמיוני הנמשך מן הקודקוד ומטה, וחוצה בדרכו נקודות חשובות ופגיעות דוגמת האף, הסַנְטר, מפתח הלב והמפשעה.

מבחינה הגנתית, על קו זה נמצאים איברים פגיעים שאנו חייבים להגן עליהם – וההקפדה על מיקום הידיים בו מאפשרת לנו הגנה מיטבית גם מול התקפות המגיעות מבחוץ.

מבחינה התקפית, קו זה הוא גם מקור הכוח שלנו ועמדת שיא הכוח שלנו בהתקפות ידיים ורגליים, בטכניקות בריח ובהטלות.

עמידת המוצא שלנו וכל הטכניקות הנגזרות ממנה מתייחסות תמיד אל הקו הזה, אשר ההכרה בחשיבותו והידע המאפשר לנו להגן עליו ולנצל אותו הגיעו אלינו משיטת וינג צ'אן קונג-פו.

אחת הסכנות הנלוות לסיטואציות אלימות (כמו גם למצבים אחרים של דחק [Stress] ועוררות גבוהה) היא התופעה המכונה "ראיית מנהרה".

במצב כזה אנחנו רואים רק את הגורם המאיים שניצב מולנו, ועיוורים לכל דבר אחר. שדה הראייה שלנו מצטמצם מכל בחינה מעשית – במקרה שנקלענו לסיטואציה אלימה, זהו מצב מסוכן מאין כמוהו. הרי איש אינו מבטיח לנו שנצטרך להתמודד מול תוקף אחד ויחיד.

לצורך זה פיתחנו מערך תרגול שתכליתו להרחיב את שדה הראייה המעשי שלנו גם במצבי קיצון. בעינינו, זה דבר שיש בו כדי להציל חיים.

כמאמנים וכמתאמנים, אנחנו מאמינים שעלינו להיערך להתמודדות מול יריב העולה עלינו בגודלו, במשקלו ובכוחו .

לצורך זה אנו מקפידים להנחיל ולשכלל טכניקות קרביות ועקרונות קרביים שמטרתם להעצים את היתרונות היחסיים שלנו מבחינה גופנית ומבחינה טכנית. במלים אחרות, אנו שואפים להנחיל לכל מתאמן ומתאמנת יכולת הגנה עצמית גם מול יריב גדול וחזק מהם, ועם השנים גם מול יותר מיריב אחד.

כלים אלה כוללים בין היתר היכרות עם נקודות תורפה, שימוש במיומנויות הגנה והתקפה סימולטניות, עבודה שקולה בימין ובשמאל, תרגול והטמעה מיטביים של טכניקות בסיס יעילות, למידה יסודית של טווחי הלחימה השונים – וכן שכלול של היכולת המנטלית ליישם את כל אלה במצבי אמת.

לצד זאת אנו לומדים להכיר את עצמנו, את יתרונותינו ואת חולשותינו. כל אחד ואחת מאיתנו לומדים לפצות על נקודות החולשה שלהם, לחזק את יתרונותיהם היחסיים בתחום הגופני והמנטלי – וכן לזהות את נקודות התורפה של היריב ולנצל אותן.